פוסט על פקק הרגע בדרך לצפון …😟

הוויז הראה שעתיים וחצי להגעה…. מעל שעתיים אנחנו עומדים על אותו זמן, בראש חושבים חיובי, זו החלטה ששום פקק לא יעכיר את מצב הרוח,

מזל שאני מתארגנת מראש… חס וחלילה שאהיה צמאה, רעבה, תפוח אדום, בננה, מלפפונים ירוקים, טחינה קציצה עמוסת חלבון, פריכית ומצה למשה 😜

הראש שט לליל סדר שעברנו, איזה כייף היה להתארח אצל המחותנים, כמה ימים לפני התרגשתי מעצם הרעיון , להתארח… ביקשו שלא אכין כלום, אפילו לא מנה אחרונה, רק כמה סלטים ירוקים…

בעבר זה לא היה עובר בשלום, שאני לא אכין כלום??? 

אין מצב, הייתי מתישה את המארחת, עד שהיא נותנת

משימה, הייתי מגיע למארחת

עם עוד עוגה… עוגיות, ריבה תפוזים שאני מכינה כל פסח, 

לא ידעתי להתארח בכייף, איזה התרגשות מהשינוי אני עוברת , יודעת לקבל באהבה, מתארחת

בכייף , מגיע בידיוק עם מה שהמארחת מבקשת, 

מאפשרת לה להחליט ולקבוע מה יהיה התפריט, איזה סלטים, זה שהיא רוצה להכין את המנות האחרונות … בכייף

כל הבמה שלה בלבד, רוצה להתגאות במעשה ידיה, למה לא ??? היום אני מבינה ורואה דברים אחרת, 🙏🙏🙏

מהורהרת ממה שעברתי, יום לפני החג  הלכתי למספרה, פדיקור, 

בעודי יושבת במספרה, לא מאמינה שזה מה שאני עושה יום לפני החג, בחיים זה לא קרה לפני ….

הכל בקצב אחר, קניתי את הירוקים בבקר, חתכתי בשקט,בבקר היה לי אורח יקר לקפה, מי יכל לפגוש חבר בבקר של חג???  נחתי צהריים, 

לבשתי בגדי חג, חולצה לבנה, אף פעם לא לבשתי חולצה לבנה, כי תמיד צריך לארגן , לעזור, כלים….

נעלתי נעלי עקב , אף פעם לא נעלתי נעלי עקב לערב חג, כי צריך לעמוד, לעזור בהתחלה, בסוף, לפנות…

כל הדיבור הקודם נמחק לי מהראש, חשבתי על המראה, על ההרגשה בלב. השינוי שלדעת לקבל, לדעת פעם להתארח בכייף ולא להרגיש מחוייבת מרגע שרגלי דורכת בבית המארח , ופעם לארח בכייףףףף

התאפרתי, הרגשתי חג בלב ובנשמה,

הגענו לבית המארחים, יצאתי מהאוטו עם נעלי העקב, טיק טאק, טיק טאק…

דופקים בדלת …ברוכים הבאים קולות שמחה וצהלה… וואאא רינה עם נעלי עקב?? אף פעם לא ראינו אותך בחולצה לבנה…

טוב אז אנחנו מבינים שכלים את לא עושה 😜

אומנם הצילום כאן עם חולצה שחורה… לא הצטלמתי בחג עם החולצה הלבנה.. זה היה אותו לוק, רק בלבן,,,

וידוי: לא נתנו לי לעזור כי הייתי עם חולצה לבנה, היו מספיק נשים עם חולצות שחורות שהתנדבו, זה המקום שהייתי בו , עם החולצה השחורה, עם הרצון תמיד לעזור, ולשמור על החולצה הלבנה של האשה האחרת …. 

אני מסתכלת על הוויז…. עדיין מראה על עוד שעה וחצי נסיעה… לא נורא יהיה עוד פוסט לכתוב, 

גם ניתקפתי קצת ברעב, הקיבה מנדנדת לי, רינה בחייאת עזבי אותך מכל הפוסט הזה, אני חייבת לאכול משהו, טוב שניה עוצרת לקציצה ❤❤❤

נישתמע , רינושששש