קבעתי עם איריס יהל פגישה מתוכננת , היום בבקר שלחתי הודעה אם זה סגור שהיא מגיע… היא אישרה שהיא מסיימת פגישה ותגיע לקפה קפה , לא הייתי שלמה עם מיקום הפגישה, אני כל כך אוהבת להיפגש בבית , עם הקפה המוכר והידוע , בלי לטרטר את המלצרית כמה פעמים, פעם על גטדל הכוס, פעם על כמות המים , ופעם שהחלב לא מספיק חם… זה רק על הקפה , מגיע מותשת עד הלגימה הראשונה , שלא נדבר על השלום שלום, מה נישמע??? איך רזית , הפנים נפלו לך, השיער יפה לך , הפסים יפים, איפה את? לא רואים אותך ….כל זה עד שאני מתיישבת .
החלטתי שאנחנו נפגשות בבית אצלי , כך עם הקניות על השולחן , יוחאי התקשר שהוא בדרך , התגעגע מגיע לארוחת בקר , רצתי לירקן , מכולת בקטנה השתנו כל התוכניות , איריס תשתלב בתוך שלל הירקות , כך הרגיש לי שזה בסדר , ייתקבל באהבה ובהבנה .
שלחתי לאיריס הודעה שנפגשים אצלי בבית, תוך דקה היגע אלי ,
פעם ראשונה שאיריס מגיע אלי הביתה, לרגע לא היו לי חששות , וואא יש בלאגן, הירקות על הרצפה, אין חלב 3 אחוז, לא נלחצתי הכל בסדר, איריס נכנסה הביתה , חיבוק חם ואוהב מאשה מדהימה , יוצרת , מוכשרת, מפרגנת לכל עשייה של אדם וביוחד של נשים,
אהבה את הצבעים בבית , את האווירה, את הירקות על הריצפה, כך הכי אוטנטי , בעודה נעמדת אני מתחילה לספר לשתף בהתלהבות , מרגישה את ההידהות שלה בכל מילה שיוצאת לי מהלב, איריס מתחילה לספר את סיפור פיסול הזכוכית שהיא יוצרת כבר כמה שנים בטכניקה מיוחדת שלמדה בארצות הברית , והביאה לארצנו , לפני חודש עשתה תערוכה של פסלי הנשים , הסיפור שעומד מאחורי העצמה נשית הוא שמשפחתה חיה בארץ 17 דורות , כל כך התרגשתי לשמוע את סיפור החיים של במשפחה, אף פעם לא פגשתי משהי שהמשפחה שלה חיים כל כך הרבה דורות בארץ .כיום היא משלבת הרצאות ותערוכות בנושא הנשים בארץ ,
תוך כדי הסיפורים ניזכרתי שמרוב התלהבות אפילו לשתות לא הכנתי חחחח אני מתנצלת , איריס מה את שותה ? אפנק אותך בהפוך ? הכנתי לשתינו קפה הפוך … התחלנו לדבר על השינוי שעברתי על כל התהליך , גם הפיזי שלי , וגם השינוי בעיסוק, באישיות , הגשמת החלומות , זוגיות , ילדים, הרגשתי שאנחנו בתוך אוקינוס לא רואים את האופק…
תוך כדי הדיבור , כמובן שאני נעמדת מידי פעם, להמחשת מצבים בסיפורים ובשיתופים, רגלי נתקלו בשקית של השעועית הירוקה שהיתה זרוקה על הריצפה, תוך שניה אני מוציאה את השעועית הירוקה מפזרת על השולחן במטבח , ואומרת לאיריס יש לי רעיון , כשהייתי קטנה אני זוכרת את המראה שאמא שלי יושבת עם השכנות ומקלפות ירק לפי עונה .. בפסח כולם קילפו ארטישוק למלא, לעשות חמוצים, סלטים, הן קילפו שקים של אפונה ירטקה טריה עם התרמילים והקפיאו לכל השנה , ארגז של שעועית ירוקה , הם קילפו , דיברו צחקו ושרו תוך כדי הקילופים, שעות של מדיטציה , אותה תנועה ביד, עם הסכין עם היד, גם רגעים של שקט היו בתוך ים המחשבות שהציפו את ראשם, גם כשנידמה שלא היו דאגות ומחשבות ,בזמן הקילוף והשקט , הכל צף ועלה בראש, מה יהיה עם הילדים, האם הכסף יספיק עד סוף החודש? האם יהיה כסף לעשות בר מיצווה בבית לילד ? עד שהיגע הרגע שכולן מניחות הכל וחגיגת האוכל מתחילה , בסביבות השעה 12:00 רגע לפני שהילדים חוזרים מבית הספר, ולפני שהבעל חוזר מהעבודה, כך בשקט שלהם , אחת עשתה פיתות בסיר, אחת בישלה בקטנה , שקשוקה , או צ׳רצו׳חה …מאכל של מים רותחים עם פלפל חריף, שום ירוק טרי, מעט פפריקה מתוקה, כשהכל מבושל , זורקים כמה ביצים חיות לתוך המים, מבשלים כמה דקות , טובלים את הפיתה החמה בתוך התבשיל , טעם גן עדן… אוכל מהיר טעים שאוכלים אותו כשממהרים באמצע העבודה ,
כך מצאתי את עצמי מביאה שני סכינים אחת לי ואחת לאיריס, ואומרת לה, וואאא בואי ניזכר במה שעשה לנשים של פעם העבודה בצוותא כך עם השעועית הירוקה, נמשיך לדבר… לשתף … להתרגש … עם חווית קילוף השעועית הירוקה , איריס נבהלה מהכמות , אמרתי לה אל תיבהלי , תוך שנייה זה ייעלם, אין לך מושג כשמדברים איך העבודה רצה , הרגשתי ממש את המדיטציה תוך כדי הקילוף, כך דיברנו וקילפנו … זה הסתיים תוך שעה, אני מספרת לאיריס שאני מרציחה רגע את השעועית , מכניסה חמי קרח ומקפיצה עם שום טרי שמן זית ובזיליקום , ווא רינה נשמע מדהים, תוך שניה אני לוקחת חלק מהשעועית , מרתיחה תוך כדי סיפור ועוד סיפור, מקפיצה , ומגישה חם לשולחן , יוחאי הבן שלי נכנס ברגע השיא , הוא מאוד אוהב … הוא הצטרף לשיחה שלנו באפן טבעי , טוב הוא רינה קטן , חושבים ורואים מאוד דומה כך שההיצטרפות שלו לשולחן לא שיבשה לנו את התוכניות או איזה סיפור..
המשכנו לדבר עם אכילת השעועית … תוך כמה דקות הכל התחסל , אמרתי לאיריס טוב אני גוועת מרעב , עם כל הכבוד לפגישה , הבטן מקרקרת … הוצאתי בצל ממולא מקורמל תבשיל חדש שעשיתי פעם ראשונה .. טעם גן עדן ..
. לא רינה אני לא רוצה לאכול כלום, מי אמר לאכול???? רק טועמים.. טעמנו בקטנה עד שובע … לרגע לא נעצר הדיבור, השעה כבר 14:00 , רינה אני חייבת לזוז , שניה איריס …. קחי מעט עוגיות רייפות … פעם בשנה אני מכינה ….זה ממכר אסור לאכול הרבה
נפרדתי מאיריס לשלום, הרגשתי שלא הספקנו לדבר על כל מה שתכננו, אבל הרגשתי העצמה נשית באוויר, התחברתי לכל מילה שהיא אמרה, שמעתי תוכניות , שיתפתי על חלומות שיש לי עוד להגשים, איזה כייף לחלום , להגשים חלק ולתכנן עוד , הלוואי ובורא עולם יאיר את דרכנו של החולמים של העושים, של המנסים, נכון לא תמיד זה מצליח, לפעמים נופלים, קמים וממשיכים , איזה כייף לתת דוגמא אישית לילדים , אין גיל לחלום , לנסות , ולנסות ….בסוף זה יצליח ,
רגע לפני שיוחאי נוסע הביתה , הוא אומר לי , אמא אני יוצא עכשיו…. אני מזמן שלא יירד גשם … אמרתי לאיריס את מבינה שבסוף זה נטמע גם לילדים ??? כשאנחנו אומרים … לזמן ולזמן… בהתחלה הם מגחכים…. ולאט לאט הם מעתיקים…
טוב כבר מאוחר , אתם לא מאמינים התחלתי לכתוב כשניכנסתי הביתה, היה מאוד מאוחר, אמרתי טוב פוסט קטן כמה מילים על החוויה שהיתה לי הים עם איריס, אני עוד עם המעיל , מגפיים , שרועה על המיטה בחדר השינה , משה נכנס הרגע לא הבין … מה את עושה עם המעיל והמגפיים על המיטה ??? מי יכול להבין כשמוזת הכתיבה וההתלהבות קופצת לראש ????
לילה טוב , טו בשבט שמח לכולכם, לי זה ממש חג כי נולדתי בטו בשבט , אז לפני שאתחיל לכתוב על החוויות שלי בימי ההולדת של טו בשבט , זהו פורשת לישון לקום ליום חדש
אוהבת רינוש ❤️❤️❤️❤️❤️❤️
מהראש והדימיון - לענן 