רינה לזר

נולדתי בשכונת רכבות בקרית גת
שמונה ילדים …
בית קטן…עם המון שמחה … יצירתיות , אבא צורף ואמא שעבדה מאוד קשה בגידול הילדים… קצת קריזות, קצת שמחה, אף פעם לא ידעתי מתי תגיע המכה 😜
כילדה הייתי מאוד סקרנית, ידעתי שמעבר לשכונה מעבר לכביש יש חיים אחרים… חוג לבלט בבית תרבות שלא יכולתי להירשם כי זה עלה כסף,
שיעורי פסנתר וגיטרה…
בית עם מזגן… שמיכת פוך… שניצל מטוגן, תפוח גדול וזהוב, גבינה צהובה, בגדים יפים, אופניים שלושה גלגלים… כל זה היה מעבר לכביש…
מה שיכולתי ללכת בחינם … הייתי ראשונה שם
שיחקתי כדור סל במכבי, בליגה הארצית
ניגנתי יל קרן יער.. בתזמורת הנוער , רק בכלי נשיםה יכולתי לנגן השאר עלה כסף …
אין תנועת נוער שלא השתתפתי בה…
כל השבוע היה לי עמוס בחוגים ופעיליות
רק לא להיות בבית ולקחת חלק מהמטלות …
שאפתי ללמוד ולהתנסות בכל מה שהחיים הציעו ואיפשרו לי ,
למזלי הכל התאפשר לי , ידעתי להגיע בדרך יצירתית ללב האדם…
נשאתי למשה בגיל 21… כל פעם שנירדמתי קמתי בהריון … כך ילדתי חמישה ילדים פלוס ילדה מדהימה בשם אתי שאותה אימצנו… היגיע לשכונה וניכנסה לי ללב… איך לא?
תמיד ששואלים אותי … אבל איך אימצת? איך ידעת שהיא רוצה לבוא לחיות אתכם???
אני אומרת… כל החיים שלי מאז הייתי ילדה רציתי שיאמצו אותי…
הרגשתי שיש עוד עולם … אחר שרציתי להיות שם לגדול עם אפשרויות אחרות למצות את כל היכולות שלי… אני זוכרת כילדה שהרגשתי את זה בליבי ובנפשי .
גידלתי את הילדים בהמון אהבה ובהמון תשומת לב, עם דחיפה למצויינות
ושאיפות …
כל זה לא יכל להיות ללא דוגמא אישית …
לא יכולתי ללמוד משחק ולעסוק בשירה שמאוד אהבתי… כי הילדים היו בעדיפות ראשונה,
לא יכולתי להיעדר בלילות מהבית…
התחלתי לעבוד עם אבי בחנות תכשיטים… למדתי ממנו את המקצוע,
אבי ניפטר מאוד צעיר מדום לב, הייתי בת 23 … לא היתה ברירה אני המשכתי לעבוד בחנות התכשיטים…כמעצבת תכשיטים… עסקתי במחירות
בעלי משה היצטרף לעסק כשילדתי את ילדי התאומים, היה לי מאוד קשה לעבוד עם שלושה ילדים קטנים…
גידלתי שישה ילדים מדהימים… חינכתי וחיזקתי להם כנפיים טובות ומחושלות
עד שבת הזקונים שלי דורוש לא התגייסה … לא חשבתי על שינוי
לפני שנה… הלכה לשנת שירות באיילים… הבית התרוקן … והלב והראש לא הפסיק לחשוב … ולהתמלא ברעיונות
אירית דיגמי חברה שלי כעשרים … התקשרה אלי ושאלה אותי אם בא לי לעשות אתה מופע על כל הסיפורים שסיפרתי לה כל החיים וגרמו לה לצחוק…
תוך יומיים כתבתי את חלקי במופע
קראנו למופע
״ מדברות לרוחב
מופע שבנוי מסיפורים שלנו
מופע קומי …
דיאלוג בין שתי חברות מצחיק
אני שרה חמישה שירים שזורים בתוך המופע…
הסתגרנו בבית כשמונה חודשים
ובנינו את המופע
אנחנו מופיעות כשנה…
מרוגשות מכל התהליך
הילדים שלי מאוד מפרגנים…
זה מאוד העצים אותי … על הדרך עברתי שינוי פנימי מאוד גדול
ירדתי במשקל מעל 60 קג׳
שגם על זה אני כותבת מופע שלם
תעדתי את כל תהליך הירידה במשקל …
כתבתי על כל התהליך הפנימי והחצוני שלי…
הילדים שלי מעריצים את היכולות התעצומות הנפש שלי … אני לא ידעתי שהם קיימים אצלי, רק שעשיתי את השינוי הגדול הבנתי…
השמיים הם הגבול
זאת השראה מאוד גדולה עבור המשפחה הילדים ולכל הסובבים שלי
אני שמחה שניתנה לי האפשרות לבחור ולהיות במקום החדש הזה…
טוב עוד אספר על השינוי הזה…
זה לפוסט בניפרד…
יש בראש המון חומר…
כמו שאמרתי כל כל רגע יש תמונה חדשה בראש…
והתמונה הופכת לסיפור … מרגש מצחיק מלמד ומעצים❤❤❤
תודה לבורא עולם שנתן לי את ההיזדמנות , שלא פוחדת יותר לנסות , לא פוחדת להיכשל
לא פוחדת מביקורת של אנשים , של דיכוי של שלילה ושל שמחה…
עושה מה שאני אוהבת ומרגישה שנכון לי ורק לי,
לא יכולתי להיות במקום הזה עד שלא התחלתי לאהוב את עצמי ולהיות במקום הראשון…
אם את לא אוהבת את עצמך
אתה לא יכול לאהוב אף אחד
ואף אחד לא יאהב אותך
טוב…. הראש עמוס
המלאכה מרובה
נישתמע …. בדרך לעוד פוסט ושיתוף
שלא ייגמר לעולם
אוהבתת רינוש❤

3 מחשבות על “אודות

  1. את רנה לזר, מודל לחיקוי . את השראה ודוגמא איך מלימונים יוצאות ריבות ולימונדות. איך האין מביא את היש. תמיד הערכתי אותך וחיבבתי אותך בתקופה האחרונה למדתי אותך, הכרתי אותך ,. והיום בלי כחל וסרק אני גרופית שלך. מאחלת לך הצלחה ונסיקה ורק שתמשיכי ליצור ולכתוב ולהצחיק עד דמעות . את נפלאה. מאירה גוראי רז

    אהבתי

  2. רינה יקירה,
    ריגשת אותי עד דמעות,זוכרת את ביתך ברכבת,זוכרת את הרצפה שהייתה לכם מבטון,זוכרת שכמעט לא היה לכם כלום,ואני גרתי מעבר לכביש עם הרבה, אבל אני גם זוכרת את היופי הפנימי של המשפחה,את הצחוקים,את האהבה והאחווה,זוכרת את האחדות שבינכם,זוכרת שישבנו בגן הגדול והמפואר שליד ביתך, ומול ביתך ישבנו על הברזלים בויטמן,זוכרת המון,זוכרת שישבנו ורקמנו חלומות,אך את פרחת ועברת למקום אחר,וגם אני עברתי למקום אחר,תודה לבורא עולם שנתן ליהודי החמוד שכל על מנת שייצר את הרעיון הזה שנקרא פייסבוק. כי ללא הפייסבוק לא היינו נפגשות שוב. מאחלת לך עכשיו שתהני מהנכד החמוד והחדש והטרי,מאחלת לך שתהני מכל רגע בשהייתך ביפן. מציעה לך משהו מטורף, חפשי ישראלים, והעלי את המופע שלך מה שביכולתך שם, הישראלים שם צמאים לקצת נוסטלגיה ארץ ישראלית. אוהבת אריאלה מרים בוארון זית

    Liked by 1 person

    1. ווא איזה חמודה
      ממש ריגשת אותי … כשאני מספרת במופע על הבית עם ריצפת הבטו ושרותים בחוץ חושבים שאני מספרת סיפורים….
      זה כל כך נכון שרק כביש אחד הפריד בין הרכבות לבין השכונה שלכם עם ריצפה יפה מזגן… וכל טוב
      מזל שלי היתה חברה טובה עד היום דרך אגב…
      שאפשר לאמר שגדלתי אצלם בבית נתנו לי כל מה שהם קיבלו בבית
      נהנתי מהמזגן משמיכת הפוך , מתפוח. עץ גדול משניצל מטוגן
      ההורים שלה מאוד פינקו אותי והכניסו אותי אל ביתם וליבם
      זה עשה לי מאוד טוב כילדה
      היו לי גננות טובות מורים טובים כולם זיהו את הפוטנציאל ומאוד אהבו ועזרו לי
      אין ספק שמתוך המקום של ההישרדות הזו
      זה יצר את מה שאני היום
      אני גם לא בוכה אף פעם לקחו לי שתו לי
      פשוט מנסה ומנסה
      והדוגמא הבלוג הזה
      זה דבר שמאוד מאוד מחזק אותי ונותן לי את כל הסיבות לכתוב
      ולא לפחד … כי לא למדתי כתיבה או ספרות באוניברסיטה
      ביום אחד לראות שנכנסו 64000 אלף לבלוג קראו ונהנו
      זה נתון מאוד מאוד מרגש
      זה בכלל לא חשוב המספר חדוב מה אני מרגישה כרגע עם
      מה אני הולכת לעשות עם זה
      כמה אפשר לשמוע את מבוזבזת….???
      אז זהו
      אני לא מבוזבזת
      מופיעה… שרה… ועכשיו גם כותבת
      כשאני רואה את ספרי הילדים שלך ואת השירה שלך אני מאיד מיזדהה אתך
      למה את עטזבת את זה ???
      נכון שאין בזה הרבה כסף
      אבל זה לנשמה
      יכולת לכתוב זה אלוהי
      חבר יקר מחבורת זמר עכשיו כתב לי
      היכולת שלך לראות ולהעלות הכל בחוש הומור זה מתת אלוהית
      לקחתי את מה שהוא אמר בשתי ידיים
      זה מאיד חיזק ומעצים כל אמירה כזו
      מאחלת לך הצלחה בכל
      רק להיות מאושרת
      מה את הולכת לעשות עכשיו?

      אהבתי

כתיבת תגובה