כמו שהבטחתי לכולם, ממשיכה לכתוב לאחר כמה ימי התאוששות , רשימת הפוסטים שאני צריכה לכתוב בבלוג שלי ארוכה, אסיים לכתוב על החוויות שלי מיפן מהארץ, אין ברירה לא הספקתי לכתוב כל מה שהעיניים והראש ראו , צילמתי ותעדתי כמה שיכותי , הסיפורים בראש, הדבר הראשון שאני רוצה לספר לכם זה את חווית הסיור שאירית סביון המדהימה סגנית שגרירת ישראל ביפן עשתה לי , לא , לא מטעם מדינת ישראל אל תתלהבו, הלוואי עלי, להגיע אורחת מטעם מדינת ישראל ליפן, כל הזמן אני שומעת על משלחות שיוצאות מהארץ , לכל מיני ארצות , זה היה חלום שלי , לא כילדה, אז מי שמע על תל אביב … אז על ארצות מעבר לים אדע בכלל ??? מזל שאחי עמרם קיבל מילגה לטוס ללימודים בשוויץ , הוא למד שענות בבית ספר מיוחד בירושלים, הוא נכה פוליו , אבא שלי חשב על מקצוע שיתאים לו ושיוכל לעבוד ולהתפרנס בכבוד, עמרם מאוד מוכשר יש לו ידי זהב,
מאוד אהבו אותו בבית הספר , הוא היה המצטיין במקצוע השענות , נשלח להמשך לימודי שענות בשוויץ והתמחות במפעלים יוקרתיים בשוויץ , משפחת טמפלוף אימצה אותו..הבת שלהם גליה טמפלוף בן אבו עורכת דין חיה כיום באבן יהודה . לא מזמן עמרם ביקש ממני ליצור אתה קשר , הוא מאוד רוצה לבקר אותה … ולהביא לה תמונה שיש לו כשהיא היתה ילדה קטנה …
זאת היתה פעם ראשונה בחיים ששמעתי שיש עולם מעבר למקום שאני גרה, וצריך לטוס במטוס , הייתי בת חמש בערך … כל כך התרגשתי שיש לי אח שטס במטוס, אני זוכרת את השמחה את ההתרגשות מכל ביקור בארץ, אני לא אשכח שבפעם ראשונה שהוא היגיע לארץ, הוא הביא לנו חזיר ורוד מבצק סוכר, וכמשכנו לו את הנזם שהיה צמוד לאף , הוא היה משמיע קול של חזיר…. עמרם אחי אדם מאוד מאוד מצחיק יש לו חוש הומור מיוחד במינו, דרך אגב את החזיר הוא הביא להורים שלי לכבוד חג פסח חחחח , מי מביא חזיר לבית יהודי לחג פסח ??? רק עמרם מסוגל לחשוב על זה…
כל כך חיכינו למשלוחי מתנות ממנו… לא היתה לו אפשרות במיוחד , בסך הכל היה תלמיד ואחר הצהריים עבד קצת בתיקוני שעונים בחנויות בשוויץ, ובמעט שהיה לו, תמיד שלח לנו מתנות קטנות, המתנה שהכי זכורה וצרובה לי חזק במח, זה נעליים מפרווה מדהימות שהוא שלח לאחותי עליזה הקטנה , הייתי כל כך עצובה … למה רק לה שלח??
גם לא יכולתי לנעול אותן כי הם היו קטנות עלי, אתם חושבים שוויתרתי ??? סיפרתי לכולם שיש לי נעלי פרווה משוויץ..רציתי שכל העולם יידע שיש לי אח שלומד בשוויץ, ושהוא שלח לי נעלי פרווה בצבע אפור , דחפתי אותם בכח לרגל, בקושי יכולתי ללכת אתם כאבי תופת… לא יכולתי להשלים עם זה …
עכשיו בזמן שאני משתפת אתכם בסיפור על נעלי הפרווה האפורות שאחותי עליזה קיבלה ולא אני … יורד לי האסימון בהתלהבות שלא ניגמרת לי בעניין הנעליים, כל החיים היה לי קושי למצוא נעליים מיוחדות , כילדה לא היה קושי , כי פשוט לא היה כסף לקנות נעליים .. אז אין בעיה, השלמתי שאין אפשרות , מה שהיה בבית נעלנו, בדרך כלל זה עבר אלינו מהאחים הבוגרים.. ולנו הקטנים קנו רק באיזה חג…. והנעל היתה צריכה לגדול אתנו… אם לנעל היו קשיי גדילה .. אז אמא שלי עזרה להם.. היא היתה חותכת בסכין משוננת את הנעליים מקדימה, בכדי שהאצבעות יוכלו לצאת החוצה… אני זוכרת שזו היתה פאדיחה למרות שהמון בשכונה הלכו כך , בבפנים שלי לא השלמתי עם המראה הזה , אבל זה מה שהיה .. בא נאמר שלכתה שלי אף אחד לא היגע כך מלבדי , זה היה עד כתה ה׳ בערך … כי אני זוכרת שבכתה ו׳ לא הסכמתי בשום אופן .. העדפתי ללכת עם נעלי כפכף גומי , רק לא נעל חתוכה ..
בגיל הזה מתפתתח אצל הילדים סוג של רוע … אני ממש חוויתי את זה על בשרי , אז לא היתה ברירה , הייתי חייבת למזער את החריגות בנעליים, בלבוש, ובכל דבר חיצוני ..
עד לפני שלוש שנים היתה לי בעיה אחרת , אני נועלת מידה 42 , לא מצאתי באף חנות נעל מעודנת שתתאים לי , כל כך רציתי נעל אחרת ממה שהיו בחנויות למידה שלי ,
לא היו הרבה אופציות, היו נעלי פלטפורמה , גם כך אני גבוהה עד לפני שלוש שנים גם גדולת מימדים… אז אתם מבינים שלכל מקום שניכנסתי גם אם לא רציתי שיראו אותי לא היה צ׳אנס … לפני כמה שנים היתה חברת ״ אנטילופ ״ שעיצבה נעליים מדהימות … זאת הפירמה היחידה שמצאתי את סגנון הנעליים שאני אוהבת .. משום מה היום אין אותם בחניות בארץ ממש חבל …
כשלאה חברה שלי ראתה את כל הקשיים שלי בלמצוא נעליים , היא אמרה לי , אני לא מבינה אותך יש אתר באינטרנט שתוכלי למצוא נעליים במידה שלך , שטוחות מעודנות, עם עקב קטן כמו שאת חולמת עליהם כבר כמה שנים….אני רינה ??? עקב ?? את רצינית לאה ??? לא חלפה דקה , היא פתחה את האייפד האדום שלה , תוך שניה הזמינה לי נעליים , נעל שטוחה, נעל עקב, מגף קצר עם עקב, נעל לקה אדומה , נעל עם פפיון, … אין משלוחים לארץ, היא ביקשה מחבר שגר בניו יורק שיביא לנו את הנעליים, זאת ממש טובה גדולה כשמישהו מביא לך נעליים או בכלל כל דבר מחו״ל …
מהרגע שהיא הזמינה לי את הנעליים , לא יכולתי להירדם מהתרגשות … רינה עם נעל עקב לק אדומות ??? התחלתי לחפור ללאה , לאה נו מתי מגיע החבר שלך מניו יורק ???
לא יודעת רינה , הוא אמר שיבוא בקיץ, מה קיץ ??? אני צריכה אותם לחתונה של יוחאי ורות … היא התקשרה איליו וביקשה ממנו שיעביר אותם לחבר אחר שמגיע , חמודה לאה, הבינה את הכמיהה ואת ההתלהבות , נו מה אם אשה לא תבין ? מי יוכל להבין?
אין ספק שיש משמעות לזה שירדתי המון במשקל , אם לא הייתי מרזה , ברור שלא הייתי יכולה ללכת על עקב,, חצי מגף … או מגף גבוה מעל הברך , אף מגף לא עלה עלי בגלל היקף הברך,
במשקל הקודם יכולתי להזמין רק נעלי בריאות מגושמות , שממשלא מחמיאות …
אז לכל מי שמציק לי בעיניין הנעליים , עכשיו אתם מבינים מאיפה זה נולד… מאמינה שתהיה יותר הבנה ,ותתחילו להפגין יותר טוב לב, ברגע שאבקש שתביאו לי מחו״ל זוג נעליים חחחחחח או שפשוט אל תספרו לי שאתם נוסעים לחוץ לארץ .. 😜
ברגע שהודיעו לגיל שהוא התקבל לעבודה ביפן.. שאלתי בסביבה שלי מי מכיר מישהו ביפן , איזה עולם קטן , חברה שלי מיכל מתקשרת אלי ומספרת לי שיש לה חברה שהולכת להיות סגנית השגרירה ביפן , שמחתי לשמוע , שתהיה משהי אחת לפחות שתוכל קצת לעזור לכוון את חן וגיל ,איפה הכי טוב להשכיר בית ועוד שאלות חשובות לפני שהם עוברים ליפן,
- היה חיבור טוב ולבבי, בכל היזדמנות שאירית יכולה היא מזמינה אותם לביתה, לחג, הדלקת נרות בחנוכה עם עוד ישראלים, קישרה אותם לקבוצות ישראליות , לווטסאפ ישראלים, כל דבר קטן כזה בארץ זרה הוא מאוד חשוב,
עברה כשנה … הגעתי ליפן בעקבות הלידה של הבת שלי , אירית היתה בחופשה בארץ בתקופה הזו, שבוע לפני שחזרתי לארץ, בעקבות הפוסטים שכתבתי כל החודש בבלוג שלי , אירית יצרה קשר ואמרה לי שהיא חייבת לפגוש אותי לפני שאני חוזרת לארץ , קבענו למחרת , רינה את עולה על הרכבת , יורדת בתחנה 25 ויוצאת מיציאה 4, אין בעיה אני אומרת לה מבלי להניד עפעף… לא האמנתי לעצמי פעם ראשונה בחיים שלי שלא היו לי דפיקות לב כשאני מדברת על רכבת תחתית , על נסיעה לבד בלילה , חזרה בחצות זה לא פשוט,
לא הבנתי לאן נעלמו הפחדים שמעל חמישים שנה ניהלו אותי, בחיים שלי לא עליתי על רכבת בחוץ לארץ לבד, לא פעם וויתרתי על טיול ועל מפגש, רק לא לעלות על רכבת לבד.
איזה נס , לא מאמינה, הייתי בטוחה שתתקרב השעה , אכנס ללחץ ואוותר על הביקור, אבל המח וכח הרצון שלי להיפגש עם סגנית שגרירת ישראל ביפן היה יותר חזק מכל פחד,
שעה חמש … גיל שואל אותי , רינה את לא מתארגנת לנסיעה? מה הבעיה אני מחליפה בגדים ועולה לרכבת , תמיד בדקתי את עצמי איך אני עונה … ללא כאב בטן וללא חששות, לא שיתפתי את אירית בפחדים שלי, שזו פעם ראשונה שאני עולה על רכבת ללא ליווי של אדם אחד לפחות , חברה שלי טובה אושרי מחבורת זמר יודעת כשאנחנו טסות לכנס חבורות זמר בכל מקום בעולם, היא חייבת להיות אתי בחדר, ללחוץ על הקומה במעלית, לארגן הכל, לדאוג שאני יורדת נכון ועולה נכון לכל מקום, ממש כמו ילדה קטנה , זה אמיתי זה לא סיפורים…
פעם אחת כשהייתי צריכה לעלות לבד במעלית במלון ששהינו בו… חיפשתי את המעלית לחדר מעל חצי שעה, עד שהגעתי ללובי שוב, טובה לא האמינה שהיא רואה אותי עם הטרול ביד כמו ילדה אבודה… זה סיפור שהיא מספרת לכולם כל פעם מחדש ומחקה אותי איך הגעתי ללובי עם הטרול ביד.. חחחח
אז טובוש יפה שלי אני מספרת לך ולכל העולם, רינה ניצחה את כל הפחדים והחששות , עליתי על הרכבת לכיוון הבית של אירית , מבלי להתקשר אליה פעם אחת , יצאתי ביציאה הנכונה , יפן זה לא ישראל, כל תחנה כמו חצי עיר…
איזה קבלת פנים, הכלבה המדהימה שלה על הידיים, כולה מחוייכת כאילו מכירות עשרים שנה , ווא רינה איזה פוסטים את כותבת בבלוג שלך , הייתי חייבת לפגוש את האדם מאחורי הפוסטים האלה, התחבקנו והלכנו אליה הביתה לשים את הכלבה , בדרך היא שואלת אותי , הנעליים שלך נוחות להליכה ? אמרתי כן ברור אני יכולה ללכת קילומטרים עם הנעליים, למען האמת כשהגענו אליה הביתה הבנתי שאני חייבת לאמר את האמת , הנעליים לא נוחות להליכה של שעות … התנצלתי שיהיה לי קשה ללכת אתם , אין בעיה רינה יש לי נעליים חדשות שגיא בעלי קנה לי , והם גדולות עלי , תוך שניה הביאה לי את הנעליים , התאימו לי לרגל כמו בהזמנה ומאוד נוחות , נו אז אתם רוצים לאמר לי שאלוהים לא נמצא בפרטים הקטנים ??? ברור שכן, מה הסבירות שלאירית יהיו נעליים גדולות במיוחד בשבילי???
זה שהיא גילתה רגישות בשניה לנעליים שבאתי אתם, שאלה אם אני רוצה להחליף לגופית כותנה … בכדי שלא יהיה לי חם , אמרתי בליבי , נכון שאני צריכה כרגע גופיה עם החום של יפן, אבל הרגשתי יותר מידי, גם נעליים וגם גופיה ?? לא זה בסדר אירית נוח לי מאוד עם מה שאני לובשת ,
אירית התארגנה ,קצת צילומים בבית , מזכרת חייבת … קצת לעצמי וקצת לבלוג…
- בדרך היא מעדכנת אותי , תתכונני שאנחנו עומדות ללכת קילומטרים ברגל, את יפן האמיתית רואים רק בהליכה , שאלה אותי מה הייתי רוצה לראות, אמרתי לה את יפן האמיתית , שכונות רחובות, אנשים מיוחדים , הלבוש המיוחד,
הוסיפה ואמרה, מעכשיו אני אומרת לך, את אורחת שלי היום, אני מזמינה אותך למסעדה ולכל בילוי … באינטונציה שלי הבנתי שאין מה להתווכח, זרמתי אתה ,שוטטנו ברחובות צרים בין שכונות , צעירים יפנים בכל פינה , עם תלבושות מוזרות , הלכנו למסעדה מכסיקנית עם חווית בישול מול הסועדים,
אהבתי שהיא נכנסה בידיוק לחנויות שאני אוהבת , סוף סוף מישהי שדומה לי , רגע עוצרות לקנות סרט מעניין לראש, גרביים , רגע עוצרות בבית קפה, מעלות חוויות ילדות,
כל אחת סיפרה איך הכירה את בעלה , סיפרה לי על הדרך עד שהיא הגיע ליפן , יש לה שתי בנות בנות 16 , 11, שמאוד אוהבות את יפן ואת חיי הנוחות ביפן , אין כאן פחד לגדל ילדים , ילדים קטנים נוסעים לבד ברכבת לבתי ספר ,
רינה קשה לך ללכת ? פעם היה לי קשה עד לפני שלוש שנים לא יכולתי ללכת יותר מחמישים מטר רצוף, אני חייבת להיזכר בתקופה הזו שהרגשתי חצי נכה,
חייבת לזכור ולא לשכח ,הזיכרון הזה נותן לי את הכח לראות את כל כמויות הגילדה שאני רואה ברחובות תוך כדי הליכה , תוך כדי השיחה עם אירית , אני אומרת לה, זה שלפני שלוש שנים לא הלכתי נותן לי כח ממש ברגע זה שאנחנו צופות בחנות מדהימה שמתמחה בקרפים עם גלידה וכל מה שעולה לכם בדימיון … לא ראיתם מראה מרהיב כזה כמו ביפן בכל תעשיית הגלידות הקרפים והקלרים, אין משהו שהם לא משלבים על הגלידה או הקרפ, אבל כל המראה הזה והטעם שאני מדמיינת בפה לא שווה את זה שאני יכולה כרגע ללכת לטייל ולנדוד בין כל הדוכנים המרהיבים האלה, זו הנאה רגעית עם ייסורי מצפון לימים … אז למה ? נכון שזה לא קל , אבל זה אפשרי , נכון שיש את האנשים שאומרים , תאכלי רק ביס, רק כדור אחד פעם בשנה או חודש זה לא נורא , אני לא מדברת על הקלוריות , אני מדברת על שינוי בהתנהגות ובחשיבה, כל אחד יודע מה טוב לו , מה מחליש אותו, ומה גורם לו לרצות עוד מאותו דבר ש בא אל פיו … אני הבנתי שאני לא מתעסקת עם המח המניפולטיבי שלי , הוא יודע שאתי הוא גמר, הוא יושב בשקט , אין כמעט את הדיבור
רינה נו את ניראת טוב , רק כדור אחד של גלידה , מה לא מגיע לך ?? תראי איזה קונוסים עבודת יד , הכנה ביתית כמו שאת אוהבת , תשמעי את הקריספיות , איך את יכולה לוותר? כזה דבר אין לך בארץ , כך תורידי את החשק, אני מבטיח לך לא להציק לך יותר בעניין , בחייאת רינה אני חייב כדור גלידה , לא בשבילי, זה בשבילך , אני מכיר אותך , כשנגיע הביתה את תצטערי , ומה יהיה תתחילי לשגע אותי ??? אז בואי נגמור עם זה , נו כנסי עכשיו כי עוד מעט סוגרים ביפן את כל הדוכנים, בשעה תשע בלילה הכל ננעל ניסגר,
ואז מגיע הקול השפוי , הקול שאני מחוברת איליו יותר משלוש שנים , מאז תחילת התהליך של ירידת המשקל שלי ,
הקול שדומר עלי כל בקר , שאני פותחת את הארון , וכל מה שבא לי אני יכולה ללבוש, את המכנס הירוק, את מכנס הגי׳נס עם הגומי למעלה ועם שני כיסים בצדדים למרות שהם ניפתחים ומרחיבים ,,, כל מה שבא אני לובשת , אני משוחררת מכל מחשבה , אם זה מרזה , או משמין , לא כלואה יותר בצבע השחור המרזה …
כל הצלחה גוררת הצלחה , כל קילוגרם מושך קילוגרם , וכל קול חיובי מושך את עוצמת הוויתור על כל הדברים הטובים שאני מוותרת עליהם כל דקה במהלך היום …
כל הדברים האלה הביאו אותי לירידה במשקל למעלה משישים קילוגרם… לא שוכחת לרגע את הדרך , ואת המשקל הזה, הישלתי בן אדם ממני , השלתי מעל שישים קילו של קולות שהיו לי בראש , קולות של אנשים בסביבה ,קולות המנטליות , קולות של חולשה , קולות של רגעים בחושך,
כך ניראתי לפני….. קצת יותר משלוש שנים…. עם כל המשפחה…..על כל התהליך אכתוב עוד הרבה פוסטים כי היום אלו החיים שלי !!!!
תמיד שואלים אותי , איך ניראת לפני תהליך ירידה במשקל …… אז זהו , אפשר להמשיך בפוסטים…. כמובן שתמיד ניפגוש את הנושא הזה כי זה חלק מהחיים שלי .
- אחרי טיול מדהים ברחובות טוקיו, נכנסנו למסעדה מכסיקנית , אירית הזמינה ארוחה שמתאימה לשתינו, הוצאתי את הפריכיות מהתיק, אירית מסתכלת עלי לא מאמינה , מה ?? הבאת פריכיות מהארץ ? כן אני עונה לה , הבנתי שביפן אין פריכיות מאחר ואני לא נוגעת בפחמימה , חצי מיזוודה הבאתי רק פריכיות …..
אלה הרגעים שאני מרגישה את הכח והעוצמה ביכולת הוויתור, כמובן שזה מאוד אישי , אני מדברת רק בשם עצמי לכל אדם יש את הבחירות שלו , גם כשהוא בתהליך כזה,
יש אנשים שיכולים לשלוט , טועמים ביס ומפסיקים, אוכלים חתיכה קטנה וזה מספיק להם, אצלי המח קטלני, בביס הראשון הוא שולח איתותים לכל הגוף מנטרל לי את הדיסק הראשי, ושולח מייל מוצפן לכל מערכות הגוף ״ רינה ברגע של חולשה , זה הזמן לתקוף , עזבו כל העיסוקים שלכם בזה הרגע … קדימה תתחילו לעשות את מה שעשיתם כל כך טוב מעל חמישים שנה ״ אני מרגישה את זה על בשרי ,…. ונשמתי!!!!!!!!!!!!!!!!
עושה בחירות נכונות , נהנית מהחחויה שהיתה במסעדה עם השף שעשה לנו הצגת תכלית … הכל נחתך לידנו , מצטלמים קצת , כמובן שלא שמות לב הזמן טסססס
כך זה ששתי נשים נפגשות , הרכבת האחרונה עוד שעה וחצי , צריכות להתחיל להתקדם לתחנת הרכבת כמובן בהליכה , לפחות שעה…
אירית הודתה לי שבזכותי היא לא אכלה את מה שהיא רגילה להזמין במסעדה , השפיע עליה כשאמרתי לה שאני לא נוגעת בכל הבצקים למינהם בתפריט, שמחתי ששהצלחתי לשנות משהו קטן במחשבה לאירית ושזה אפשרי , למרות שבמיקרה שלה היא לא צריכה דיאטה היא ניראת ניפלא, אבל אם אדם מרגיש שהוא רוצה לשנות את הרגלי האכילה שלו זה לא משנה איך הוא ניראה , הוא צריך לעשות מאמץ ….ולהרגיש שהוא שולט בגוף ובמחשבות …
אירית ליוותה אותי לרכבת , בדרך שיתפתי אותה על הפחדים שהיו לי בכל עניין הרכבת , והיום זו היתה הפעם הראשונה שנסעתי לבד ברכבת תחתית … ולא שאלתי איש , הגעתי בכוחות עצמי רק לפי הפרטים שהיא נתנה לי ,
ניפרדתי ממנה עם הרגשה טובה … יומיים לפני שאני חוזרת לארץ , בזכותה ראיתי וחוויתי את מה שאני אוהבת לראות במדינה חדשה , בזכותה ניצחתי את הפחד בנסיעה ברכבת תחתית .
בזכותה חוויתי את ההרגשה איך זה לפגוש משהי בתפקיד בכיר משגרירות ישראל ביפן… לטייל אתה , לשוחח אתה ולהרגיש שאנחנו דומות במחשבות , בהתלהבות , בהתרגשות ממראה של פפיון לחולצה , או גרב לילדה …
כל הדרך הביתה חשבתי על מה שעברתי עם אירית , אין לי ספק שלא חווינו את אותן עוצמות , כי לה זה טבעי זה הבית , היא רגילה לשרת את המדינה שלנו בהמון ארצות , להכיר המון אנשים מכובדים, בתפקידים בכירים ,אבל מה שחימם לי את הלב, שהיא על הפוסטים שלי בבלוג לא מוותרת עוקבת אחרי כל פוסט, נהנית מאוד מהכתיבה ואיך שאני מעבירה את החוויות שלי ביפן מהיבט העיניים שלי ,זכיתי להכיר אשה מדהימה , וכבר מחכה למפגש הבא … תודה אירית על יום ניפלא , ותודה למיכל חברתי היקרה שחיברה ביננו.
עוד הספקתי לארח את אירית אצלנו לקסקוס עם ירקות .והעוגה המטומטמת שכולם אוהבים , שעליה כבר כתבתי באחד הפוסטים , כולל מתכון ….
נישמע בקרוב ,
מקווה להתחיל לכתוב פוסט חדש היום בלילה
שבת שלום לכולכם
אוהבת רינוש
מהראש והדימיון - לענן 